Legend of the Sun and Moon - Ethnix

Watch on YouTube

They surround her,
the seven planets,
but she burns toward
the pallor of his face.

And he's so far away,
in the heavens of the Earth's sphere,
but he yearns for her,
her golden fire.

The moon's shadow stretches
over the sun's face.
Forever, day and night,
they are touching up above.
And it's not enough for him, not enough for her -
just for a moment, and then on.
And so, each day, for countless years,
he dies in her light, and she in his.
Sunset of a pink dawn,
lost love.

Time and again in their despair
they darken for a moment:
eclipse of the moon,
eclipse of the sun.
Yet in this pursuit
the illuminate the sky,
captive in their orbits,
unconsoled.

הם סובבים אותה,
שבעת כוכבי הלכת
אך היא בוערת אל
חיוורון פניו.
והוא רחוק כל כך,
בשמי כדור הארץ,
אבל נכסף אליה
לאש זהב.

צל הירח
אל פני השמש נמשך.
תמיד בין יום ובין לילה,
נוגעים שם למעלה,
וזה לא די לו, לא די לה -
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום, שנים אין ספור,
הוא מת באורה,
היא באורו.
שקיעת זריחה ורודה,
אהבה אבודה.

לא פעם בייאושם
הם מחשיכים לרגע,
ליקוי ירח
וליקוי חמה.
אך במרדף הזה
הם מאירי שמיים,
שבויים במסלולם
בלי נחמה.

צל הירח
אל פני השמש נמשך.
תמיד בין יום ובין לילה,
נוגעים שם למעלה,
וזה לא די לו, לא די לה -
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום, שנים אין ספור,
הוא מת באורה,
היא באורו.
שקיעת זריחה ורודה,
אהבה אבודה.